Jerusalem In My Soul – Barbara Heins / ברברה היינס – ירושלים בנשמתי

תערוכת היחיד של האמנית האמריקאית ברברה היינס מציגה גוף עבודות העוסק בירושלים כמרחב של זיכרון, זהות ושייכות, שנולד מתוך גילוי יהדותה ומתוך הקשר העמוק שפיתחה עם העיר. התערוכה מוצגת במוזיאון משה קסטל כמקום מפגש בין שתי תפיסות אמנותיות של מקום וחומר: ביצירתו של קסטל, החומר המקומי נטען במשמעות סימבולית ורוחנית; בעבודתה של היינס, ירושלים היא מרחב שבו זהות אישית, היסטוריה יהודית וחומרי המקום נשזרים לכדי שפה ציורית אחת.

תערוכת היחיד של האמנית האמריקאית ברברה היינס במוזיאון קסטל נובעת מרגע מכריע בחייה – גילוי יהדותה. היא גדלה באוסטרליה בבית נוצרי, מבלי לדעת שהוריה, ששרדו את מלחמת העולם השנייה בגרמניה, הסתירו את זהותם היהודית גם לאחר שהיגרו. רק שנים מאוחר יותר, נחשף בפניה הסוד המשפחתי. הגילוי הזה לא היה רק חשיפה של עובדה ביוגרפית, אלא התגלות של שייכות ונקודת מפנה שבה הבינה כי לצד הזהות שבה גדלה קיימים גם היסטוריה, מורשת ועם שאליהם היא שייכת.

הגילוי חלחל בהדרגה אל תוך הציור, כציר שמארגן מחדש את המבט. הנוף מקבל עומק היסטורי ורוחני; האבן הופכת לנושאת זיכרון; והעיר ירושלים עצמה נעשית מקום שבו הזהות האישית נפגשת עם מסורת, אמונה והיסטוריה קולקטיבית.
החיבור לירושלים הוא חומרי וממשי – היינס מערבבת לתוך הפיגמנטים אדמה מגינתה בירושלים. האדמה אינה רק סמל או מחווה, אלא חומר פעיל הנושא את העבודות. הבחירה הזאת מקבלת משמעות מיוחדת בהצגת התערוכה במוזיאון משה קסטל: קסטל שילב ביצירתו בזלת מרוסקת וחומרים מן הארץ, ושניהם יוצרים אמנות “על הארץ ומן הארץ”.

קסטל נולד וגדל בירושלים; היינס הגיעה אליה לאחר מסע ארוך דרך יבשות, דתות וזהויות. הפער הזה מעניק לעבודותיה את המתח המרכזי שלהן: ירושלים מופיעה בהן בעת ובעונה אחת כמקום ממשי וכיעד של שיבה, כעיר חיצונית וכמרחב פנימי.
במובן זה “ירושלים בנשמתי” אינה רק תערוכה על ירושלים, אלא תערוכה על האפשרות להפוך מקום לבית – ועל האופן שבו זהות שנשכחה יכולה לשנות לא רק את סיפור חייו של אדם, אלא גם את האופן שבו הוא רואה, מצייר וזוכר.
ברברה היינס היא אמנית אמריקאית, ילידת גרמניה שגדלה באוסטרליה ופועלת בין ארצות הברית, אירופה וישראל. היא למדה באוניברסיטת סידני ובהמשך ב־New York School of Interior Design וב־Pratt Institute בניו יורק. לאורך השנים הציגה במוזיאונים ובמוסדות אמנות, ברחבי ארצות הברית.  “ירושלים בנשמתי” היא תערוכת היחיד הראשונה שלה בישראל.