החיבור של ההתיישבות העובדת עם התרבות היהודית והאמנות העכשווית העמיד במשכן לאמנות עין חרוד אוסף ייחודי, שכולל כ־20,000 עבודות ציור, פיסול, צילום, גרפיקה ויודאיקה. אוסף זה פותח נתיבים חלופיים ומזמן נקודת מבט מאתגרת ואלטרנטיבית על ההיסטוריה של האמנות הישראלית, על מקורותיה, על המגמות והכיוונים שאליהם התפתחה, וכפועל יוצא, על החברה הישראלית וההיסטוריה המקומית. האוסף המגוון של המשכן גם מאפשר לחשוב מחדש על היהדות במישורים שאינם רק דתיים־אורתודוקסיים, אלא גם פילוסופיים, תרבותיים, חזותיים ופוליטיים.
אוספי המשכן התמקדו בראשיתם בעבודות של אמנים יהודים ובפרטי יודאיקה שהגיעו מאירופה בזמן מלחמת העולם השנייה, מתוך הכרת הדחיפות להציל ולשמר את התרבות והאמנות של הקהילות היהודיות שהיו בסכנת הכחדה. לאורך השנים נוספו לאוסף עבודות אמנות ישראלית מראשית המאה העשרים ועד ימינו, כולל אוסף עשיר של אמני ואמניות הקיבוצים ושל אמניות ואמנים שלא נכללו בזרם המרכזי של האמנות הישראלית.
תערוכה זו מבקשת לבחון את האוספים הללו דרך היחסים בין שלוש קטגוריות של עשייה – עבודה (Labor), מלאכה (Work) ופעולה (Action) – כשלוש רגישויות או שלושה עקרונות בסיסיים. בספרה המצב האנושי טוענת הפילוסופית היהודיה־גרמניה חנה ארנדט שבאמצעות העשייה, ולא העיון, האדם נבדל משאר הבריות. אם בתפיסה הקלאסית ובמחשבה הפילוסופית והדתית המערבית עיקר תשומת הלב ניתן לחיי העיון (vita contemplative), פילוסופים מודרניים כמו ניטשה ומרקס השיבו את המבט לחיי המעשה (vita activa). ארנדט מצטרפת אליהם ומחלקת את חיי המעשה לשלוש קטגוריות בסיסיות שהשילוב ביניהן הכרחי לתפיסתה לקיום האנושי: עבודה, מלאכה ופעולה. העבודה מתייחסת למילוי הצרכים הקיומיים של הגוף. היא החיים עצמם והיא אשר מאפשרת את הקיום שלנו. המלאכה היא הגשמיות. היא יוצרת חפצים ובונה עולם של “דברים”. הפעולה היא התחום שנוצר רק בחברה האנושית ולאחר השתחררות האדם מן הצרכים. באמצעות הפעולה האדם מנתק את עצמו מהיומיומי, החזרתי והתגובתי. עבור ארנדט, הפעולה נובעת מן הדחף האותנטי ליזום, להתחיל משהו חדש ולהניע תהליכים. משמעותה נעוצה בעצם הביצוע שלה והיא אינה נמדדת לפי הישגיה או מניעיה.
תערוכת הקבע החדשה נבנתה מתוך מחשבה על שלוש הקטגוריות האלה באופן שאינו לינארי, אינו תמטי ואינו כרונולוגי, אלא כזה שמזמן מפגשים לא צפויים, לעתים אינטואיטיביים, בין עבודות מתקופות, מקומות, זרמים וסגנונות מגוונים – עבודות אמנות מאירופה של המאה התשע־עשרה עם יצירות עכשוויות מישראל; עבודות של אמניות ואמנים מהזרם המרכזי עם כאלה שפעלו בשוליים; יצירות קאנוניות מוכרות עם כאלה ששכבו שנים במחסנים ולא נחשפו לציבור. כך, היא מאפשרת ליצור הקשרים חדשים בין יצירות מאוספי המוזיאון השונים ולשים זרקור על סיפורו הייחודי של אוסף המשכן לאמנות עין חרוד, ודרכו לנסות להבין משהו על הרגע ההיסטורי הנוכחי ועל אירועי התקופה.
אמנים מציגים: פריד אבו שקרה, אברהם אופק, בני אפרת, ביאנקה אשל-גרשוני, נפתלי בזם, יששכר בר ריבק, צבי גלי, תמר גטר, יהושע גרוסברד, משה גרשוני, דב הלר, יוכבד וינפלד, חאדר ושאח, יוזף ישראלס, פנחס כהן גן, הילה לולו לינ פרח כפר בירעים, סיגלית לנדאו, אברהם מינצ’ין, יהושע נוישטיין, אפרת נתן, מירי נשרי, יוחנן סימון, פנחס עשת, איזידור קאופמן, גרשון קניספל, לזר קרסטין, אורי ריזמן, רות שלוס
התערוכה מוצגת בתמיכת אוסף אנג’ל לאמנות עכשווית
_____________________________
The connection between the labor settlement movement, Jewish culture, and contemporary art led to the formation of a unique collection at the Mishkan Museum of Art, Ein Harod, which encompasses approximately 20,000 paintings, sculptures, photographs, graphic works, and Judaica items.
This collection outlines alternative paths, lending itself to challenging and different perspectives on the history of Israeli art, its origins, trends and directions, and accordingly, on Israeli society and local history. The Mishkan’s diverse collection also allows a rethinking of Judaism on levels that are not limited to the religious-Orthodox, but rather extend to philosophical, cultural, visual, and political realms.
The Mishkan collections initially focused on works by Jewish artists and Judaica objects that arrived from Europe during World War II, recognizing the urgency of salvaging and preserving the culture and art of the Jewish communities that were facing annihilation. Over the years, Israeli artworks from the early 20th century to the present have been added to the collection, including an extensive collection of kibbutz artists and artists who worked outside of mainstream Israeli art for most of their career.
This exhibition examines these collections through the relationship between three categories – Labor, Work, and Action – as three sensibilities or three basic principles. In her book The Human Condition, the German-Jewish philosopher Hannah Arendt claims that it is through action, and not thinking, that man distinguishes himself from animals. While the classical Western philosophical and religious thought gave precedence to the contemplative life (vita contemplativa), modern philosophers like Nietzsche and Marx turned their attention to the active life (vita activa). Arendt joins them and divides the active life into three broad categories, whose combination she sees asessential to the human existence: Labor, Work, and Action. Labor is about meeting the body’s biological needs. It is life itself and it is what makes our existence possible. Work is world liness. It fashions objects and creates a world of “things.” Action is the realm that exists only in human society and onlyafter man is free from his needs. Through action, man breaks away from the mundane, repetitive, and reactive. Arendt places the origin of action in the authentic impetus to initiate, to start something new, and to set processes in motion. Its significance lies in its execution, and it is not measured in its accomplishments or motivation.
The curation of the new permanent exhibition was informed by these three categories, which reverberate through the exhibition in a non-linear, non-thematic, and non-chronological way. With that, it summons unexpected, at times intuitive encounters between works from different periods, places, and styles – artworks from 19th century Europe and contemporary works fromIsrael; works by mainstream artists and lesser known or outsider artists;
renowned canonical works and works that were kept in the collection storage and were not publicly displayed for years. By facilitating new associations between works from the various museum collections, the exhibition turns a spotlight on the unique story of the Mishkan art collection, and offers a path through which we can try to fathom something about the present moment in history and the events of our time.