,תערוכת היחיד של דוד מוטהדה, ״אִשָּׁה־נָאמֶה״, נולדה מתוך סדרה של שיחות טלפון אינטימיות, בהן העניקו תשע נשים איראניות-יהודיות-ישראליות לאמן את סיפורן וזיכרונותיהן משם, מכאן, ומן הדרך שביניהם. כבן למשפחת מהגרים מאיראן, הוא מתפקד כמתורגמן, המתרגם את העדויות שבעל פה לאובייקטים פיזיים וחומריים. נרטיבים של בריחה, געגוע, טראומה והשתלבות מובאים בשפת חפצי בית וקודש רכים וקטנים שמקורם באיראן ובישראל, עליהם הוטלו טרנספורמציות: מפות כותנה אספהאניות שהפכו לספר ולגוף אשה, פרוכת שפסוק רקום בה נעקר וסודר מחדש, ומזוזה שנפערה ורשת חוטים נמתחה עליה
