פנורמה היא תערוכת תזה קבוצתית שמחברת בין מחקר היסטורי של דימויים חזותיים וזיכרון תרבותי, לבין אמנות ישראלית עכשווית. התערוכה מציעה דרך לראות את ההווה דרך שכבות של עבר: איך דימויים נודדים בין תקופות ותרבויות, משתנים, וחוזרים שוב —כאן ועכשיו.
.אמנים משתתפים: דגנית ברסט, הינדה וייס, כרם נאטור, אסף עברון, אלהם רוקני, אורי זמיר, הילה לביב, נטלי אילון, קרולינה להן
אוצרת: אורית בולגרו
פתיחה חגיגית : 26.2.2026 בשעה 19:30
בשנותיו האחרונות עבד אבי וארבורג (1866-1929), מן הדמויות המכוננות של מחקר התרבות החזותית, על פרויקט בשם „אטלס מנמוזינה” (1927–1929). באטלס של המנמוזינה, אלת הזיכרון ואימן של המוזות, וארבורג ממפה את הזיכרון התרבותי של תרבות המערב. אטלס מנמוזינה היא מערכת חזותית שמבקשת לעקוב אחרי הדרך שבה דימויים, מחוות וסמלים מן העולם העתיק חוזרים ומופיעים מחדש בתקופות ובתרבויות אחרות. וארבורג יצר סדרה פתוחה של לוחות גדולים מכוסים בד שחור, ועליהם הצמיד דימויים מודפסים: רפרודוקציות של יצירות אמנות, צילומים, שרטוטים, גלויות, וגם קטעי עיתון ופרסומות. ההצבה המקבילה של הדימויים נועדה להבהיר את הקשרים ביניהם ולהראות את המתח בין חשיבה רציונלית לבין מסורות של מיתוס ודמיון, אנרגיה ותשוקה, מאגיה ואסטרולוגיה תוך הפנית מבט לנדידת דימויים בין מקומות וזמנים. הפרויקט נשאר לא גמור עם מותו, והגרסה ה“סופית” שלו כוללת 63 לוחות.
בתערוכה “פנורמה” מוצגים מקבצים נבחרים מתוך לוחות האטלס — לא כסיפור היסטורי סגור, אלא כחומר חי: הלוחות משמשים כנקודות מוצא וכ“שערים” שדרכם נכנסים אל עבודות אמנות עכשוויות. הבחירה היא בלוחות שרלוונטיים להצגה כאן ועכשיו, כדי לאפשר מפגש בין דימויים מן העבר לבין שאלות מקומיות, ישראליות ועכשוויות.
התערוכה מציעה לקרוא את האטלס מתוך נקודת מבט מקומית: וארבורג זיהה את מקורותיהם של דימויים רנסנסיים רבים בעולם העתיק של המזרח התיכון וצפון אפריקה. מקבץ הלוחות המוצג כאן נבחר מתוך פרספקטיבה זו, ומתוכו עולים שלושה צירים מרכזיים – פנורמה, חליפין בין־תרבותי וכוחו של הדימוי כאובייקט משפיע ופועל בעולם.
במוזיאון בת־ים העגול מוצעת מחשבה על הפנורמה ועל אי־אפשריותה. במקום המבט הרחב שמציעה הפנורמה, התנועה בין הדימויים מזכירה דווקא רסיסים של פנורמה, פרגמנטים, אקראיים ואסוציאטיביים בפנורמה שקורסת לתוך עצמה. הדימוי שאתו מדגיש וארבורג, הוא דימוי שאינו רק דימוי חזותי, דו ממדי. בחלק מהלוחות מופיעים סמלים אסטרולוגיים, גלגלי מזלות ודימויים ששימשו בעבר לחיזוי או לפולחן. דימויים כאלה נתפסו כמשהו שיש לו כוח: דימוי שיכול להשפיע על מי שמתבונן בו, לכוון פעולה ולהפעיל את המציאות. ציר נוסף בתערוכה, הוא חליפין בין תרבותי- נדידת רעיונות ודימויים בין תרבויות, שמעיד על דיאלוג חזותי ותרבותי במיוחד בתוך המרחב של המזרח התיכון וצפון אפריקה ומשם לאירופה. הדימויים עוברים משפה לשפה, מדת לדת, נעים בזמן — ומשנים צורה תוך כדי תנועה.
דגנית ברסט מציגה צילומי פסלים קדומים שבורים וממקדת את המבט בשבר כ“דימוי שורד” שסופג היסטוריה; הינדה וייס בונה קולאז׳־וידאו של שיטוט על קווי התפר של ירושלים ומעמידה עבר ארכיאולוגי מול הווה טעון; אסף עברון מציב “שולחן תצוגה” של אתרים גיאולוגיים־ארכיאולוגיים ויוצר השוואות שמייצרות היסטוריה מתפתלת;בין טבע לתרבות נטלי אילון הופכת את הכבד לדימוי־אורקל שמחבר טקסי ניבוי עתיקים לגוף עכשווי; אלהם רוקני עובדת עם מסורות ניחוש וסמלים מיתולוגיים כדי לנסח מאבק קוסמי וחזרתיות של חיים־מוות; כרם נאטור מתרגם כתבי־יד ממסורות תרבותיות שונות לקומפוזיציות שמקשרות גוף, כוכבים ומערכי ידע; קרולינה להן מפעילה מיתוסים תרבותיים דרך תבליטים ושרידים מדומים ; הילה לביב מפרקת מכתב משפחתי למבנה השתתפותי של “מקהלה” ומציפה זיכרון והגירה ביוגרפיים לנרטיב קולקטיבי קריאה פעילה; אורי זמיר מציב כרכרה ומסכה כאובייקטים פרפורמטיביים שמטעינים נדודים ופאתוס בזיכרון תרבותי חי.
“פנורמה” מציעה שיטוט אסוציאטיבי בין דימויים ורעיונות, כמו תנועה של תייר במרחב: קשרים שנבנים בהדרגה, השוואות שנוצרות תוך כדי הליכה, ורשת שנרקמת מתוך חיבורים. כך הלוחות ההיסטוריים והעבודות העכשוויות שמוצבים זה לצד זה, יוצרים מערכים חדשים, בפנורמה שמתלכדת ומתפרקת בתנועה קליידוסקופית.
*בתערוכה מוצגים הדפסי לוחות האטלס, באדיבות מכון וארבורג, לונדון / פלואיד
*המחקר לתערוכה התממש בתמיכת מענק למחקר אוצרותי לשנת 2021 מטעם הבית לאמנות ישראלית, המכללה האקדמית, תל אביב-יפו.
*התערוכה הופקה בתמיכת עיריית בת ים, קרן יהושע רבינוביץ’ לאמנויות, תל אביב וארטפורט.
*בסיוע החטיבה לדיפלומטיה תרבותית במשרד החוץ
פתיחה חגיגית : 26.2.2026 בשעה 19:30
