אוצרת: אירנה גורדון
כחולים־שחורים לבין הבהובי אור זעירים. הציורים, גדולי הממדים, יוצרים מיצב פנורמי המקיף את הצופה ומזמין אותו להיכנס אל מרחב לילי, עמוק ורב־שכבתי —מקום שבו החושך אינו ריק, אלא מלא תנועה, זיכרון וחיים סמויים.
לוי מכין את צבעיו בעצמו מתערובת של שעווה, פיגמנטים ושמן, ובונה את הציור באמצעות הנחות צבע, גריעה, חריצה וגירוד. מתוך המעמקים הכהים נפתחים הבזקי אור קטנים, המזכירים גחליליות: מופעים חמקמקים, רכים ועיקשים, המסמנים את האפשרות של אור גם בתוך מצבי אובדן, קיפאון וחוסר ודאות. לצד השדות הכחולים מופיעים בציורים גם מבנים אדריכליים א-פונקציונליים, בהשראת ה־follies של אדריכלות הנוף האירופית, הניצבים כשרידים פיוטיים של תרבות ושל סדר שהתערער.