התערוכה ‘גב אל גב’ של גור ענבר היא מיצב בעל מספר רב של מרכיבים אשר מתייחסים לחלל הגלריה, כמו גם למבט המשתקף מן החוץ: מבנים גדולים של קריית המלאכה, המכוסים גרפיטי פרוע מסוגים שונים ואשר משתקפים מבעד לחלון הגלריה. גור ענבר, קרמיקאי אשר מייצר כדים וכלים אחרים בגדלים שונים, נוהג לצייר על עבודות הקרמיקה ציור חופשי, משוחרר, צבעוני מאד ומלא חיות. ציוריות מסוג זה התבצעה על ידי גור על קירות הגלריה באופן שיהדהד את ציורי הגרפיטי ברחוב ממול, “ישאב” אותם לתוך החלל ויצור התכתבות שלמה בין חוץ לפנים.
ציורי הקיר בעלי אופי ‘נופי’ ובאינטנסיביות משתנה, מהווים רקע אחורי שטוח לקבוצת פסלי קיר, שהם מעין תבליטים גדולי ממדים המדמים דמות אדם הגדולה ממידות אדם. הדמויות שואבות את השראתן מפסלי הקריאטידות היווניות, דמויות אישה מפוסלות הנושאות חלק ממבנה ותומכות בו. הקריאטידות של גור הן גרסה עכשווית, משוחררת, שמאזכרת את הדימוי העתיק אך יוצקת לתוכו תכנים בני זמננו, ציוריות אקספרסיבית, צבעונית אשר מהדהדת מופשט עכשווי ממקומות שונים בעולם. הקריאטידות ממוקמות על גבי ציורי הקיר בחלל הגלריה ובאופן הזה מייצרות חלל הוליסטי, יחסי חוץ פנים מרתקים.
ההצבה של גור ענבר במובן זה מתייחסת לחלל הגלריה באופן טוטאלי והוליסטי, כחטיבה אחת בעלת מרכיבים שונים אשר נעים ומשלבים בין עבודת קרמיקה מסורתית, קדרות ו “כלים” גדולי ממדים, לבין פיסול הפועל במבודד או בהקשר לחלל כתבליטי קיר ומתכתב עם הגרפיטי שעל הקירות.
זהו פרויקט מאתגר שמותח את העשייה הקרמית לקצוות: הוא מציע הקשרים מורכבים ועשירים שחוצים גבולות מדיומליים, הקשרים בין קרמיקה כמלאכה מסורתית, לבין פיסול חופשי, פרוע ואקספרסיבי המכוסה בציור וה”מתובלט” ומתייחס לציור, חוסם אותו או מתייחס אליו כרקע עלילתי.
גב-אל-גב הוא התפרצות גועשת של אנרגיה פיסולית וציורית שקשה מאד לתאר אותה במונחים סגנוניים. יש בתערוכה תחושה של אינטנסיביות, חרדה והתפוצצות שאינן נחסמות על ידי גבולות מנומסים של עשייה בקטגוריות מדיומליות סגורות. האובייקטים, כמו גם הציור, מעבירים תחושה של חיפוש קדחתני, של שינויי כיוון, חלוקות שטח ויצירת מוטציות צורניות בתלת ובדו ממד, שהן כמעט חסרות גבול ויכולות להיתפס מכיוונים שונים באופנים מורכבים ותוך יצירת מערכות יחסים מפתיעות ובלתי צפויות.
תהליך העבודה על התערוכה היה מורכב, מלא שינויים והתפצלויות – מה שהופך אותה למרתקת ומאתגרת כל כך. תוך כדי יצירת האובייקטים עולות שאלות הקשורות להגדרתם הסגנונית והמהותית, מה הם אמורים להיות ולאיזה כיוון הם מתפתחים. במובן זה יש פה תהליך שמתפתל באופן ריזומטי, פורע גבולות ומייצר בכל פעם צורך להגדיר ולמסגר אותו מחדש באופן שייתן מסגרת מושגית ברורה. תהליך מסוג זה הוא כאמור מרתק, אך בלתי יציב ולכן הוא משאיר סימן שאלה מהותי לגבי האופן שבו ניתן לתאר אותו. תיאור כזה של תהליך הוא מבחינתי מעניין ואני רואה אותו באופן פוזיטיבי, מכיוון שהוא מציג את עצמו כבלתי ניתן לשליטה או להגדרה מנוסחת מראש. בהיבט זה, הטקסט האוצרותי והעבודה שלי כאוצר “רודפת” ועוקבת אחר האמן; אני צריך לנסות לתאר ולפרש תהליך שהוא כמעט חסר גבולות, משתנה לנגד העיניים ומתפתח בצורה נחשונית לכיוונים שונים. היחסים בין העבודה בכללותה, לבין פעולת הפרשנות אינם שגרתיים. העבודה וההתפתחויות הפנימיות שלה מחייבת חשיבה והגדרה מחודשת, שינויים ויצירת רשתות חיווט מחדש של המערכת הפרשנית שהולכת בעקבות העשייה הפיסולית והציורית ולא מייצרת לה גבולות.
התוצאה הסופית שתהיה בחלל הגלריה אמורה להעלות שאלות פתוחות, להפעיל את העין ואת יכולת התפיסה שלנו ולקשור את הגלריה לסביבה האורבנית החיצונית, לקריית המלאכה, כתערובת של מבנים תעשייתיים, חללי אמנות, ציורי גרפיטי, מבני תעשייה זעירה וגלריות כקוביות לבנות המציגות “אמנות”.
אוצר: ציבי גבע
פתיחה: חמישי, 5.2.2026, 19:30
שיח גלריה: שישי, 13.3.2026, 11:30
נעילה: שבת, 21.3.2026, 14:00
The exhibition Back to Back is an installation composed of multiple components that relate both to the gallery space and to the view reflected from outside: the large buildings of Kiryat HaMelacha, covered in graffiti, as seen through the gallery window. Gur Inbar, a ceramic artist who produces vessels and other ceramic forms in a range of sizes, paints his works with a free, uninhibited, highly colorful and vibrant hand. This painterly approach is extended onto the gallery walls in a way that echoes the graffiti across the street, “drawing” it into the interior space and creating a complete dialogue between outside and inside.
The wall paintings, landscape-like in character and varying in intensity, function as a flat backdrop for a group of wall sculptures—large-scale reliefs that simulate human figures larger than life. These works draw inspiration from Greek caryatids: sculpted female figures that bear and support architectural structures. Inbar’s caryatids are a contemporary, liberated version that references the ancient image while infusing it with present-day content—expressive, colorful painterliness that resonates with international contemporary abstraction.
In this sense, Gur Inbar’s installation addresses the gallery space in a total, holistic manner—as a single unit composed of diverse elements that move between traditional ceramic practice, pottery and large-scale “vessels,” and sculptural works that operate either independently or in direct relation to the space as wall reliefs, engaging in dialogue with the graffiti on the walls.
Back to Back is a turbulent eruption of sculptural and painterly energy that is difficult to describe in stylistic terms. It is a challenging project that pushes ceramic practice to its limits, proposing complex and rich contexts that cross boundaries of sensation—intensity, anxiety, and explosion—uncontained by the polite limits of working within closed, medium-specific categories.
The working process behind the exhibition was complex, filled with changes and divergences—precisely what makes it so compelling and demanding. As the objects were being created, questions continually arose: What are they meant to be? In which direction are they developing? In this sense, the process unfolds in a rhizomatic manner, breaching boundaries and repeatedly generating the need to redefine and reframe it to establish a clear conceptual framework. Such a process is indeed fascinating, yet inherently unstable, leaving a fundamental question as to how it can be described at all. In this respect, the curatorial text—and my work as curator— “chases” and follows the artist: I must attempt to describe and interpret a process that is almost boundless, changing before one’s eyes and developing in a serpentine way in multiple directions.
The outcome presented in the exhibition is meant to raise open-ended questions, activate the eye and our perceptual capacities, and connect the gallery to its surrounding urban environment—Kiryat HaMelacha—as a composite of industrial buildings, art spaces, graffiti, small-scale industry, and white-cube galleries presenting “art.”
Curator: Tsibi Geva
Opening: Thursday, 5.2.2026, 19:30
Gallery talk: Friday, 13.3.2026, 11:30
Closing: Saturday, 21.3.2026, 14:00
