BEGIN:VCALENDAR
VERSION:2.0
METHOD:PUBLISH
CALSCALE:GREGORIAN
PRODID:-//WordPress - MECv7.36.4//EN
X-ORIGINAL-URL:https://dicatalogue.co.il/
X-WR-CALNAME:Design Israel
X-WR-CALDESC:Professional catalogue of Israeli manufactures, distributers and artists
X-WR-TIMEZONE:Asia/Jerusalem
BEGIN:VTIMEZONE
TZID:Asia/Jerusalem
X-LIC-LOCATION:Asia/Jerusalem
BEGIN:DAYLIGHT
TZOFFSETFROM:+0200
TZOFFSETTO:+0300
TZNAME:IDT
DTSTART:20260327T030000
RRULE:FREQ=YEARLY;BYMONTH=03;BYDAY=4FR
END:DAYLIGHT
BEGIN:STANDARD
TZOFFSETFROM:+0300
TZOFFSETTO:+0200
TZNAME:IST
DTSTART:20261025T010000
RRULE:FREQ=YEARLY;BYMONTH=10;BYDAY=4SU
END:STANDARD
END:VTIMEZONE
REFRESH-INTERVAL;VALUE=DURATION:PT1H
X-PUBLISHED-TTL:PT1H
X-MS-OLK-FORCEINSPECTOROPEN:TRUE
BEGIN:VEVENT
CLASS:PUBLIC
UID:MEC-9ab7042a7bfff8bd67052c265dfeedd4@dicatalogue.co.il
DTSTART;TZID=Asia/Jerusalem:20260604T080000
DTEND;TZID=Asia/Jerusalem:20261127T180000
DTSTAMP:20260725T141028Z
CREATED:20260725
LAST-MODIFIED:20260725
PRIORITY:5
SEQUENCE:1
TRANSP:OPAQUE
SUMMARY:So Let Us Now Begin at the Beginning
DESCRIPTION: So Let Us Now Begin at the Beginning היא תערוכה קבוצתית המציגה עבודות של ארבעה אמנים בינלאומיים מתוך אוסף מגזין III יחד עם עבודות של שתי אמניות מקומיות. לכל אחד מארבעת האמנים הבינלאומיים המשתתפים בתערוכה – כריסטיאן בולטנסקי, פול צ׳אן, ג׳ונתן מונק וטוני אורסלר קשר פורה וארוך שנים עם מגזין III מוזיאון לאמנות עכשווית בשטוקהולם,  והם הציגו בו בעבר בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות לצדם מציגות האמניות יעל בורשטיין וסמאח שחאדה שזוהי תערוכתן הראשונה במגזין III יפו.\nהבחירה להציג בתערוכה עבודות מן האוסף לצד עבודות שנוצרו כאן ועכשיו מושפעת מהתנאים הנוכחיים שהופכים את התנועה של עבודות אמנות, אמנים ומוסדות בינלאומיים אל ישראל וממנה למורכבת מאי פעם. אבל הפנייה אל האוסף אינה רק מהלך פרקטי, אלא גם הזדמנות לבחון מחדש את העבודות הללו מתוך הנסיבות וההקשרים של הרגע הנוכחי. העבודות שהוצגו בשטוקהולם מקבלות ביפו תהודה אחרת המעוצבת על ידי הזמן, ההקשר המקומי והקהל שפוגש אותן כאן לראשונה.\nכפי שמציעה כותרת התערוכה, הלקוחה מעבודתו של ג׳ונתן מונק, התערוכה נעה סביב המשאלה להתחיל מחדש – כמיהה שמקבלת בשנים האחרונות בישראל נימה דחופה וכואבת במיוחד: האפשרות ההיפותטית לחזור לרגע שבו הדברים עוד יכלו, אולי, לקבל צורה אחרת .עבודת הניאון של מונק (2006) מציגה את שם עיר הולדתו, לסטר, כשהאותיות כתובות במהופך ומהסוף להתחלה. העבודה, שיש בה ממד משחקי לצד ממד מערער, מציעה מעין היפוך מכני – מחווה הנושאת את הפשטות המודעת לעצמה של פנטזיה כמעט ילדית: להריץ את ההיסטוריה לאחור. באותה נשימה היא גם מצביעה על חוסר האפשרות לחזור באמת אל האופן שבו הדברים היו בעבר.\nלאורך התערוכה מופיעים שוב ושוב גופים, פנים, צללים וזהויות, התלויים בין היעלמות לשחזור. בעבודתו של כריסטיאן בולטנסקי Être à nouveau ‏(מילולית: להיות מחדש) משנת 2005, דיוקנאות אנונימיים בשחור־לבן הלקוחים מתוך מודעות אבל מורכבים שוב ושוב לכדי פרצופים היברידיים ולא יציבים כאילו הזיכרון עצמו מנסה להתנגד לסופיות האובדן. עבודת הווידאו של פול צ׳אן(2007) 5th Light   הופכת את הדימויים שנצרבו מאסון ה־11 בספטמבר להרהור על חורבן ובריאה. גופים נופלים ואובייקטים מרחפים — ובהם כלי נשק המתנפצים לרסיסים — מעוררים בעת ובעונה אחת דימויים מקראיים וטראומה קולקטיבית. צבעי האור המתחלפים לאורך ההקרנה מדמים את מעברו של יום שלם, מן הבוקר ועד הערב, ומעניקים לעבודה קצב מדיטטיבי של התבוננות באסון וחיפוש אחר תקווה. עבודתו של טוני אורסלר Get It Right ‏(1995) מקרינה הבעות פנים אנושיות על גבי בובות דוממות ומטשטשת את הגבול בין המוחשי למדומיין. הפנים והקולות המשתנים נדמים זרים ואינטימיים בעת ובעונה אחת, ומקבעים על פני הדמויות השבריריות הבעות ורגשות שבדרך כלל חולפים כהרף עין.\nלצד עבודות אלו, עבודותיהן של האמניות יעל בורשטיין ‏וסמאח שחאדה מתייחסות לגוף כאל אתר פגיע שהוא מושא של שבר, זיכרון ושינוי. בעבודתה של בורשטיין, הכובד והחסד (2026) הדמות הקרובה אל הקרקע מסרבת למשמעות ברורה ולכודה בין קריסה והתרוממות מחודשת. אל מול הגוף האנושי הפגיע, מציבה בורשטיין את העבודה שרבוט (2020), צורה ראשונית פרועה אך יציבה, שאפילו האור המוטל עליה לא מצליח לשחזר. הדיוקנאות העצמיים הריאליסטיים והעוצמתיים של שחאדה, שתי נשים באחת ‏(2017) ו־Facing‏ (2016), מיטלטלים בין ייצוג לבין מציאות המתנגדת לאפשרות הייצוג, ומצליחים בו בזמן לשמר את החיים המיוצגים בהם ולהעיד על שבריריותם.\nהעבודות המוצגות בתערוכה – הקרנות וידאו, פסלים ורישומים – עוסקות באפשרות ואי האפשרות של ההתחלה מחדש. ההתחלה המחודשת אינה בהכרח זהה להתקדמות הלאה; היא קודם כל התבוננות בשאיפה האנושית למחוק את מה שקרה ולדמיין עתיד אחר מתוך חורבות ההווה. היא קרובה יותר לניסיון לשחזר ולשרטט את ממדי האסון, האובדן והאבל המשותפים, מתוך הידיעה שגם מה שלא ניתן לתקן ממשיך לדרוש צורה ומשמעות.\nאוצרות התערוכה: סנדרה וייל וכרמית גלילי\n_________________________________\nThe group exhibition So Let Us Now Begin at the Beginning brings together works by four internationally renowned artists from the Magasin III Collection with works by two local artists. Christian Boltanski, Paul Chan, Jonathan Monk, and Tony Oursler each have a longstanding and close relationship with Magasin III Museum for Contemporary Art and have previously been presented at its exhibition space in Stockholm, in group and solo shows. Meanwhile, the exhibition marks the first presentation of works by artists Yael Burstein and Samah Shihadi at Magasin III Jaffa.\nTurning to the collection, at a time of isolation, both cultural and physical, when the movement of artworks, artists, and institutions across Israeli borders has become increasingly fragile, is not merely a practical gesture, but also an opportunity to reconsider these works through the circumstances and contexts of the present moment. The works, previously exhibited in Stockholm, acquire a different resonance in Jaffa – one shaped by time, the local context, and a new audience encountering them here for the first time.\nTaking its title from Jonathan Monk’s work, the exhibition revolves around the desire to begin again – a longing that, in recent years in Israel, has taken on an especially urgent and painful tone: the hypothetical possibility of returning to the moment when things might still have taken another shape. Monk’s neon work (2006) presents the artist’s birthplace, Leicester, written backwards and upside down. Both playful and disorienting, the work proposes a kind of mechanical reversal — a gesture that carries the self-aware simplicity of an almost childlike fantasy: to rewind history itself. Yet it also points to the impossibility of truly returning to the way things were before.\nAcross the exhibition, bodies, faces, shadows, and identities repeatedly appear as if suspended between disappearance and reconstruction. In Christian Boltanski’s Être à nouveau (Being Anew) (2005), anonymous obituary black and white portraits are endlessly recombined into unstable composite faces, as though memory itself is attempting to resist finality of loss. Paul Chan’s 5th Light  (2007) transforms the visual language of the September 11 catastrophe into a haunting meditation on creation and destruction. Falling bodies and drifting objects, including weapons shattering into fragments—evoke both biblical imagery and collective trauma. As the colors of light gradually shift from morning to evening, the work unfolds as a reflection on catastrophe and the human search for hope. Tony Oursler’s work Get It Right )1995) projects human facial expressions onto motionless dolls, blurring the line between the tangible and the imagined. Their shifting faces and voices feel at once strange and intimately familiar and fix onto the figures expressions and emotions that would normally vanish in the blink of an eye.\nAlongside these works, Yael Burstein’s and Samah Shihadi’s works approach the body as a vulnerable site shaped by rupture, memory, and transformation. In Burstein’s sculpture Gravity and Grace (2026), a figure close to the ground resists fixed meaning, suspended between collapse and renewed ascent. Confronting the fragility of the human body, Burstein also presentsScribble (2020), a wild yet stable primordial form that even the light cast upon it cannot fully recover. Shihadi’s powerful and realist self-portraits, Two Women in One (2017) and Facing(2016), negotiate the tension between representation and a reality that resists it, while at the same time preserving the lives they depict and bearing witness to their fragility.\nThroughout the exhibition, video works projected onto unexpected objects, sculptures and drawings, discuss the possibility – as well as the impossibility – of beginning again repeatedly emerges. This renewed beginning is not necessarily synonymous with moving forward; rather, it is first and foremost a reflection on the human desire to erase what has happened and to imagine another future out of the ruins of the present. It is closer to an attempt to trace the dimensions of shared catastrophe, loss, and mourning, while acknowledging that even what cannot be repaired continues to demand form and meaning.\nCurators: Sandra Weil and Karmit Galili\n
URL:https://dicatalogue.co.il/events/so-let-us-now-begin-at-the-beginning/
CATEGORIES:Exhibitions
LOCATION:Olei Zion Street 34, Tel Aviv-Yafo, Israel
ATTACH;FMTTYPE=image/jpeg:https://dicatalogue.co.il/wp-content/uploads/2026/07/Group-2043683144.jpg
END:VEVENT
END:VCALENDAR